אַנְטִיכִי אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה׃ רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אָחָא אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִתְחַמֶּמֶת מִכָּתְלֶיהָ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אִם הָֽיְתָה גְרוּפָה וּפְתוּחָה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני. שהאנטיכי היא מתחממת מכתליה הרבה מחמת שהיא מכוסה והגחלים בין השולים ומוספת חום בשבת ואע''פ שהיא גרופה:
אם היתה גרופה ופתוחה. ונמצא שכותליה מצטנין מותר:
מוּלְייָר הַגָּרוּף שׁוֹתִין הֵימֶינּוּ בְּשַּבָּת. 24b הָא אִם אֵינוּ גָרוּף לֹא. אָמַר רִבִּי שִׁייָן. מִפְּנֵי שֶׁהַגְּחָלִים נוֹגְעוֹת בְּגוּפוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מִפְּנֵי שֶׁהָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּגוּפוֹ וְהַגְּחָלִים בּוֹעֲרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי פְרָקִים פְּרָקִים וְהוּא מִתְייָרֵא שֶׁמָּא נִתְאַכָּל דִּיבּוּקוֹ וְהוּא מוֹסִיף מַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
הא אם אינו גרוף לא. ומאי טעמא:
כגופו. ואם בא לשתות משאינו גרף כמבעיר הוא א''נ שחומו מרובה היא ומתחממים המים אף בשבת:
מפני שהרוח נכנסת בגופו. שהמקום שהגחלים בו הוא מלא נקבים מקום שיכנס בו הרוח וכשיכנס הרוח בשבת והוא אינו גרוף נמצא הגחלים בוערות בשבת ביותר:
מפני שהוא עשוי פרקים פרקים. כדרך שעושין לכלי כזה ומדבק פרקיו זה אל זה וחוששין אנו שמא יהיה מתיירא שיתאכל דיבוקו מחמת האש והוא מוסיף לתוך הבית קיבול מים בשבת ונמצא מבשל הוא:
משנה: הַמֵּיחַם שֶׁפִּינָּהוּ לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנִין בִּשְׁבִיל שֶׁייֵחַמּוּ אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ וּלְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ולתוך הכיס. מסידור הלשון דנקט בתרווייהו כדי להפשירן משמע דאף לתוך הכיס שיש בו מים חמין צריך שיתן לתוכו צוננין מרובין שיהא בהן שיעור כדי להפשירן וא''כ קסבר האי תנא דכלי שני נמי מבשל הוא ולא קי''ל כוותיה בהא אלא דנקטינן כלי שני אינו מבשל:
אבל נותן הוא לתוכו כדי להפשירן. כלומר שנותן בו מים צוננין מרובין שיעשו הכל פושרין ומיהו לא תידוק מינה הא מיחם שפינה ממנו המים לא יתן לתוכו מים צוננין כל עיקר דהא ליתא אלא דבזה נמי הדין הוא שלא יתן לתוכו מים מועטין בשביל שיחמו אבל נותן לתוכו מים צוננין מרובים כדי להפשירן ואע''ג דכשפינה ממנו המים ונותן לתוכו מים צוננים מרובים מצרף הוא את המיחם שמחזיקו כדרך הצוננין שמחזיקין את כלי המתכות חם משום דלא מתכוין לכך וקי''ל כר''ש דדבר שאין מתכוין מותר:
מתני' מיחם. הוא קומקום או יורה של נחשת שמרתיחין בו מים ע''ג האש:
שפינהו. לישנא דפינהו משמע דעל המיחם קאי והכי מיתפרשא שפינה המיחם מעל האש ויש בו מים חמין לא יתן לתוכו מים צוננין מועטין בשביל שיחמו דאע''ג שפינהו מעל האש מ''מ הואיל וכלי ראשון הוא מבשל:
הלכה: מֵיחַם שֶׁפִּינָּהוּ לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנִין כול'. רִבִּי בָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְתוֹךְ הַכּוֹס. הָא לְתוֹכוֹ לֹא. אָמַר רִבִּי מָנָא. קַשִּׁייֵתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא. לֹא תָנֵּי רִבִּי יוֹחָנָן עַל סוֹפָא לֹא תָנֵּי עַל רֵישָׁא. בִּשְׁבִיל שֶׁייֵחַמּוּ. הָא לְהַפְשִׁירָן לֹא. אָתָא רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רִבִּי. אִם לְחַמְמָן אָסוּר. אִם לְהַפְשִׁירָן מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא ר' בא בר כהנא וכו'. כלומר וכן כי אתא ר' בא בר כהנא אמר בהדיא כך בשם רבי אם לחממן הוא דאסור לתוכו אם להפשירן שנותן לתוכו מים מרובים מותר:
גמ' ר' בא וכו' בשם ר' יוחנן לא שנו אלא לתוך הכוס. כלומר דר''י לא גריס במתני' לתוכו ולתוך הכוס אלא דלא שנו במתני'. לתוכו ולתוך הכיס הוא דמותר ליתן דכלי שני היא הא לתוכו לא. ומקשה ר' מנא עלה דנהי דר' יוחנן לא תני על סיפא כלומר דלא גריס לתוכו בסיפא אבל נותן הוא וכו' וכי לא תני נמי על רישא בשביל שיחמו דמשמע דוקא בשביל שיחמו והיינו מים צוננין מועטין הוא דאסור הא להפשירן כגון שנותן בו מים מרובין לא אסרו וא''כ היינו הך דע''כ דש''מ דנותן אף לתוכו מים מרובין להפשירן:
תַּנֵּי. נוֹתְנִין חַמִּין לְתוֹךְ צוֹנִין אֲבָל לֹא צוֹנִין לְתוֹךְ חַמִּין. כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. בֵּין חַמִּין לְתוֹךְ צוֹנִין בֵּין צוֹנִין לְתוֹךְ חַמִּין מוּתָּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִין. בְּכּוֹס. אֲבָל בְּאַמְבַּטֵּי חַמִּין לְתוֹךְ צוֹנִין מוּתָּר וְצוֹנִין לְתוֹךְ חַמִּין אָסוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אַתְיָא דְּרַב כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹסֵר. מְמַלֵּא הוּא אָדָם חָבִית שֶׁלְּמַיִם וְנוֹתְנָהּ כְּנֶגֶד הַמְדוּרָה. לֹא בִשְׁבִיל שֵׁתֵּיחַם אֶלָּא בִשְׁבִיל שֶׁתָּפִיג צִינָּתָהּ. יוֹרֵד הוּא אָדָם וְטוֹבֵל בְּצוֹנִין וְעוֹלֶה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְדוּרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. יְאוּת אָמַר רִבִּי מֵאִיר. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. ייֶבָא כַּיי דָּמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. מוּתָּר לְהַפְשִׁיר בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת. וְאָסוּר לְהַפְשִׁיר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. וַאֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת עַד אֵיכָן. רִבִּי יוּדָה בַּר פַּזִי רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה. עַד שֶׁיְּהֵא נוֹתֵן יָדוֹ לְתוֹכוֹ וְהִיא נִכְוִית.
Pnei Moshe (non traduit)
מפיו וכו' עד איכן. כלומר ואפי' הא דאמרי במקום שאין היד שולטת אסור לא הכל נקרא אין היד שולטת אלא עד איכן כדקאמר רבי יודה בן פזי וכו' עד שיהא נותן ידו לשם והיא נכוית ובפחות מכאן אפי' הוא חם הרבה נקרא היד שולטת:
יורד הוא אדם וכו' וחכמים אוסרים. ופריך יאות אמר ר''מ משום שאינו אלא כמפשיר המים הצוננין שעליו ומ''ט דרבנן דאסרי ומשני דיביא האי דינא כהאי דאמר ר''ז וכו' בריש פרקין שמותר להפשיר במקום שהיד שולטת ויכול הוא להושיט ידו ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת וכאן הואיל ויושב כנגד המדורה הויא כמו במקום שאין היד שולטת:
אתיא דרב כר''ש בן מנסיא ור' יוחנן כר' יוחנן בן נורי. הך דרב ור' יוחנן לעיל בסוף ההלכה הוא דאיתמר גבי אנטיכי דרב קאמר אם היתה גרופה ופתוחה מותר אלמא דאף על פי שמתחממת היא מכתליה מותר וזה כסברת ר''ש בן מנסיא דמתיר אפילו בכלי ראשון בצונן לתוך החמין ולא חייש שיחממו מחמת החמין כמו דרב מתיר התם הואיל ופתוחה היא ואפי' היא עצמה חמה ודר' יוחנן דקאמר התם דטעמא דאין שותין ממנה ואע''פ שגרופה מפני שהיא מתחממת מכתליה ולא מהני לדידיה פתוחה אזלא שיטתיה כהך דר' יוחנן בן נורי בברייתא דלקמיה דקאמר ממלא וכו' לא כל כך קרוב בשביל שיחמו אלא דוקא במקום שתפיג צינתה בלבד וכך היא סברת ר' יוחנן דחיישי' מפני שהיא מתחממת מכתליה אע''פ שהיא גרופה ומחממת את המים שבתוכה בשבת:
ור''ש בן מנסיא מתיר. כצ''ל וכדקאמר בהדיא לקמיה:
בד''א בכוס. שהוא כלי שני אבל באמבטי שהוא כלי ראשון אף לב''ה צונן לתוך החמין אסור:
תני. בברייתא נותנין חמים לתוך צונן אבל איפכא לא כדברי ב''ש דקסברי תתאה גבר והחמין התחתונים מרתיחין את הצונן ובית הילל אומרים הכל מותר:
משנה: אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. וְאֵין נֵיאוֹתִין מִמֶּנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר וכו'. ארישא קאי ולקולא הוא דפליג שאפילו בכלי ראשון. הוא נותן את התבלין חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהן מבשלין את התבלין. ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' אין ניתנין כלי תחת הנר. בשבת לקבל בו את השמן הנוטף לפי שהשמן שבנר מוקצה הוא ואסור לטלטלו וכשיפול להכלי יאסר הכלי בטלטול והוי מבטל כלי מהיכנו וזה אסור מפני שהוא כסותר:
ואם נתנו מבעוד יום מותר. להניח כך:
אין ניאותין. אין נהנין מן השמן הנוטף בשבת אפי' לאחר שכבה אין נהנין ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן שהוקצה למצותו:
או לתוך התמחוי. שהוא כמין קערה גדולה שלפעמים מערה הכל בתחלה לתוכו וממנו אל הקערות דכלי שני הוא ואינו מבשל:
אבל נותן הוא. תבלין לתוך הקערה שעירה לתוכה מן הקדירה:
האילפס והקדירה שהעבירן. מעל האש מרותחין לא יתן לתוכה תבלין דכלי ראשון הוא ומבשל ודוקא תבלין אבל מלח אפילו בכלי ראשון לפי שאינו מתבשל בישול גמור אלא בקדירה שע''ג האש:
רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לַכֹּל הוּא נוֹתֵן. חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר׃ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. מֶלַח בְּצִיר. יַיִן בְּחוֹמֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יהודה. דמתני' דקאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר וכו' מפרש אליביה דלאו דוקא חומץ וציר ממש קאמר אלא אף הדבר מלוח כמו ציר הוא והיין כמו חומץ דחריפותן ג''כ מסייען לבשל כמו הציר והחומץ:
אמר ר' מנא ההן פינכא דארזא מסייע לאבא. הוא ר' יונה דר' מנא בריה הוה וכלומר שרואין אנו לזה הקערה של אורז ושל גריסין שמפנין אותה מאתר לאתר ועדיין הוא רותח האורז או הגריסין והרי דאף בכלי שני הוא רותח ולפעמים היד נכוית בו אלא דטעמא הויא מפני שלא יעשו הרחק בכלי שני:
א''ר יונה. דלא היא אלא כאן וכאן אין היד שולטת וכלומר הא דהתירו בכלי שני אפי' הוא רותח כל כך שאין היד שולטת בו והיינו טעמא שהתירו מפני שעיקר הדבר אינו אלא משום הרחק שלא יבא לבשל ע''ג האור והלכך בכלי ראשון עשו הרחק שלא יבוא ליתן לתוכו בעודו ע''ג האור אבל בכלי שני לא עשו הרחק דכולי האי לא גזרו. וגרסי' להא לעיל בפ''ק דמעשרות וכן הא דלקמן:
אמר ר' יוסי כאן היד שולטת וכו'. כלומר הא דהתירו בכלי שני מפני שהיד שולטת בו ואינה נכוית ובכלי ראשון אין היד שולטת ולר' יוסי אם בכלי שני היד נכוית בו אסור:
מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני. כלומר ובהאי גוונא הוא דמחלקינן ביניהן וטעמא מאי ופליגי בה אמוראי:
הכל מודים וכו'. אפלוגתא דרבי יהודה ורבנן במתני' קאי ומפרש דלא פליג רבי יהודה אסיפא דבכלי שני הוא. והכל מודים שאינו מבשל וארישא הוא דפליג ולקולא כדפרישית במתני':
מָהוּ לַעֲרוֹת מִן הַקִּילוּחַ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם מְבַשּׁל. עָשָׂה כֵן בְּבָשָׂר וְחָלָב חַייָב משּׁוּם מְבַשּׁל. אָמַר לֵיהּ. כַּיי דָמַר רִבִּי זְעִירָא. וְאֵי זֶהוּ חָלוּט בָּרוּר. כָּל שֶׁהָאוּר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו. וָכָא אֵי זֶהוּ תַבְשִׁיל בָּרוּר. כָּל שֶׁהָאוּר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו לערות מן הקילוח. כלומר הקילוח שיורד מן הקדירה מהו חשיב אם ככלי ראשון היא או לא וקאמר ר' חנניה דתליא בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי דלמר דמחשב עירוי ככלי ראשון כן נמי להקילוח ולמר לא חשיב נמי הקילוח ככלי ראשון:
עשה כן בשבת וכו'. כלומר דהבעיא היא למאן דס''ל עירוי ככלי ראשון הוא אם לענין חיוב נמי הוא כך שאם עשה כן בשבת חייב הוא משום מבשל וכן בבשר וחלב דהוי כבישול גמור או דילמא כי קאמר לענין איסור גרידא בשבת או כבשר בחלב הוא דקאמר אבל לא לענין חיוב ומשום בישול:
א''ל האי מילתא פשיטנא לה כהאי דא''ר זירא בפ''ק דחלה איזהו חלוט ברור שחייב בחלה כל שהאור מהלך תחתיו וה''ה ה''נ כן איזהו תבשיל ברור שחייבין עליו משום מבשל כל שהאור מהלך תחתיו לאפ קי עירוי ולענין איסור גרידא הוא דאמרינן דהוי ככלי ראשון:
הלכה: מָהוּ לִיתֵּן תַּבְלִין מִלְּמַטָּה וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶן מִלְּמַעֲלָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אָסוּר. וְעִירּוּי כְּכֶלִי רִאשׁוֹן הוּא. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא. אֶחָד שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעֵירָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן כְּלֵי חֶרֶס בּוֹלֵעַ. תַּבְלִין אֵינָן מִתְבַּשְּׁלִין. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. וְהָתַנֵּי אַף בִּכְלֵי נְחוֹשֶׁת כֵּן. אִית לָךְ לְמֵימַר. כְּלֵי נְחוֹשֶׁת בּוֹלֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו ליתן תבלין. בשבת ולערות רותחין עליהן מלמעלה מכלי ראשון שהועבר מעל האש:
אסור. דקסבר העירוי ככלי ראשון הוא:
חייליה. סייעתיה דר' יודה מן הדא דתנינן בפ' י''א דזבחים גבי מריקה ושטיפה בקדירה שבישל בה קדשים דקתני אחד שבישל ואחד שעירה לתוכה רותח:
אמר ר' יוסי. מהתם לא מסייע לך דתמן בכלי חרס מיירי שהוא בולע הרבה ולפיכך החמירו בו אף בעירוי מכלי ראשון אבל כאן בתבלין אינן מתבשלין ממה שמערה עליהן:
התיב ר' יוסי בר' בון והתני. התם אף בכלי נחשת כן דטעון מריקה ושטיפה ואף אם נשתמש בו מעירוי וכי אית לך למימר כלי נחשת בולע בתמיה אלא ודאי דטעמא משום דעירוי רותח בכלי ראשון הוא:
משנה: הָאִילְפָס וְהַקְּדֵירָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר וכו'. ארישא קאי ולקולא הוא דפליג שאפילו בכלי ראשון. הוא נותן את התבלין חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהן מבשלין את התבלין. ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' אין ניתנין כלי תחת הנר. בשבת לקבל בו את השמן הנוטף לפי שהשמן שבנר מוקצה הוא ואסור לטלטלו וכשיפול להכלי יאסר הכלי בטלטול והוי מבטל כלי מהיכנו וזה אסור מפני שהוא כסותר:
ואם נתנו מבעוד יום מותר. להניח כך:
אין ניאותין. אין נהנין מן השמן הנוטף בשבת אפי' לאחר שכבה אין נהנין ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן שהוקצה למצותו:
או לתוך התמחוי. שהוא כמין קערה גדולה שלפעמים מערה הכל בתחלה לתוכו וממנו אל הקערות דכלי שני הוא ואינו מבשל:
אבל נותן הוא. תבלין לתוך הקערה שעירה לתוכה מן הקדירה:
האילפס והקדירה שהעבירן. מעל האש מרותחין לא יתן לתוכה תבלין דכלי ראשון הוא ומבשל ודוקא תבלין אבל מלח אפילו בכלי ראשון לפי שאינו מתבשל בישול גמור אלא בקדירה שע''ג האש:
הַכֹּל מוֹדִין בְּכֶלִי שֵׁינִי שֶׁהוּא מוּתָּר. מַה בֵּין כֶּלִי רִאשׁוֹן מַה בֵּין כֶּלִי שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּאן 25a הַיָּד שׁוֹלֶטֶת וְכָאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כָּאן וְכָאן אֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת. אֶלָּא עָשׂוּ הַרְחֵק לְכֶלִי רִאשׁוֹן וְלֹא עָשׂוּ הַרְחֵק לְכֶלִי שֵׁינִי (מתני'. הָאִילְפָס וְהַקְּדֵירָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין כול'.) אָמַר רִבִּי מָנָא. הָהֵן פִּנְכָּא דְאוֹרִזָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא. הָהֵן פִּנְכָּא דִגְרִיסָא מְסַייֵעַ לְאַבָּא. דְּאַתְּ מְפַנֵּי לֵיהּ מִן אָתָר לָאָתָר. וְעַד כְּדוֹן הוּא רוֹתֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יהודה. דמתני' דקאמר לכל הוא נותן חוץ מדבר וכו' מפרש אליביה דלאו דוקא חומץ וציר ממש קאמר אלא אף הדבר מלוח כמו ציר הוא והיין כמו חומץ דחריפותן ג''כ מסייען לבשל כמו הציר והחומץ:
אמר ר' מנא ההן פינכא דארזא מסייע לאבא. הוא ר' יונה דר' מנא בריה הוה וכלומר שרואין אנו לזה הקערה של אורז ושל גריסין שמפנין אותה מאתר לאתר ועדיין הוא רותח האורז או הגריסין והרי דאף בכלי שני הוא רותח ולפעמים היד נכוית בו אלא דטעמא הויא מפני שלא יעשו הרחק בכלי שני:
א''ר יונה. דלא היא אלא כאן וכאן אין היד שולטת וכלומר הא דהתירו בכלי שני אפי' הוא רותח כל כך שאין היד שולטת בו והיינו טעמא שהתירו מפני שעיקר הדבר אינו אלא משום הרחק שלא יבא לבשל ע''ג האור והלכך בכלי ראשון עשו הרחק שלא יבוא ליתן לתוכו בעודו ע''ג האור אבל בכלי שני לא עשו הרחק דכולי האי לא גזרו. וגרסי' להא לעיל בפ''ק דמעשרות וכן הא דלקמן:
אמר ר' יוסי כאן היד שולטת וכו'. כלומר הא דהתירו בכלי שני מפני שהיד שולטת בו ואינה נכוית ובכלי ראשון אין היד שולטת ולר' יוסי אם בכלי שני היד נכוית בו אסור:
מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני. כלומר ובהאי גוונא הוא דמחלקינן ביניהן וטעמא מאי ופליגי בה אמוראי:
הכל מודים וכו'. אפלוגתא דרבי יהודה ורבנן במתני' קאי ומפרש דלא פליג רבי יהודה אסיפא דבכלי שני הוא. והכל מודים שאינו מבשל וארישא הוא דפליג ולקולא כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source